תוכן

א) דע, כי הנה בעינינו ראינו, כי גם העובר במעי אמו, יש לו ראש ומוחין, כמו שנת"ל. אמנם ראינו, כי בהיותו בסוד העיבור אינו מדבר, וכ"ש שאינו מבין. ואחר שנולד וינק משדי אמו, מתחיל לדבר, אבל הוא אטום בשכלו, ואין בו דעת שלימה. וסוד הענין הוא, כי כל בחי' הקטנות, הוא דין. וכל הגדלות הוא רחמים. ולכן תראה, כי עתיק יומין שהוא מופלג בשיבה, הוא תכלית הרחמים פשוטים ואבא הנקרא זקן, אינו כ"כ רחמים כמוהו וז"א שהוא קטן בערך אבא, יש בו דינים יתירים מאבא. וכנראה בחוש העין, כי הרחמים תלוים בזקנה. והאכזריות, תלויה בבחרות והנה גם בז"א עצמו, יש בו מדרגות שונות כי בזמן קטנותו הוא יותר דין, ובהיותו בימי היניקה, מתמעטים הדינים שבו, ובימי הגדלות הוא יותר רחמים.